אני צליל, מורה ליוגה וסטודנטית לרפואה. מתגוררת בחיפה. 
במקור אני מעולם המחול, ובתור נערה הייתי רוקדת בעיקר מחול מודרני וג’אז. התנועה היתה מקום של ביטוי עצמי ושחרור עבורי, הכי קרוב שאפשר ללעוף (: היום אני מוצאת את המרחב הזה על מזרון היוגה.
בתרגול היוגה התנסיתי לראשונה בהודו בשנת 2011, התנסות שזכורה לי כנעימה ברובה. זכרון פחות נעים הוא משיעור שבו הונחיתי לתרגל עמידת כתפיים, אחריה נשארתי עם צוואר תפוס לכל הטיול… לקח לי שנים לחזור לתרגל את התנוחה הזו שוב. היוגה החלה לקחת חלק משמעותי יותר מחיי לאחר תאונה שעברתי בשנת 2015, אחריה חששתי לחזור לעולם המחול, אך שיוועתי לחזור לתנועה, שאיננה תרגילי הפיזיותרפיה הסיזיפיים שנדרשתי לעשות. מזרן היוגה הפך להיות מרחב בטוח, בו אני יכולה לנוע באופן קשוב, נעים, ובו בזמן מאתגר ומחייה. כיום אני מלמדת האטה-ויניאסה יוגה; זהו סגנון תרגול זורם, השם דגש על נשימה ונוכחות בגוף, בזמן השהות באסאנה.